Hidden Secrets of Money 7

Hidden Secrets of Money

הסודות הנסתרים של הכסף – פרק 7

המכה השלישית וזמן חשבון נפש לארצות-הברית

האסון הכלכלי של טראמפ כבר כאן

יהיה לנו אסון כלכלי נוסף שיגיע מוקדם יותר מאשר מאוחר ויהיה גדול מהאסון הכלכלי של 2008. אולם, האסון הבא יכה במידיות. כבר היו לנו שתי אזהרות שהתעלמו מהן, ובפעם השלישית זה פשוט יכה.

אנו נכנסים לתקופה של משבר כלכלי הגדול שהעולם ראה מעודו, העברת העושר (חזרה).

אנחנו נכנסים לתקופה של משבר כלכלי שהוא הגדול ביותר שהעולם ידע מעודו. העברת העושר שתתרחש בעשור הנוכחי היא הגדולה ביותר בהיסטוריה. ההון לעולם אינו נהרס – הוא רק מועבר, ומכאן שבצדו  האחר של כל משבר יש הזדמנות. החדשות הטובות הן שכל מה שאנחנו צריכים לעשות כדי להפוך את המשבר הזה להזדמנות הגדולה שלנו הוא ללמוד ולהשכיל את עצמנו. ההשקעה הטובה ביותר שאנחנו יכולים לעשות במהלך חיינו זה לדאוג להשכלתנו הפיננסית, על ההיסטוריה של הכסף, על דרכי הפעולה של הכלכלה העולמית, ועל הדרך שבה הבנקאים בבנקים המרכזיים והחבר’ה בבורסות – יכולים לרמות אותנו ולגנוב מאיתנו.

אם נלמד מה קורה ואיך פועל העולם הפיננסי, נמקם את עצמנו בצד הנכון של העברת העושר הזו. ככל שנרחיק ראות לתוך העבר – כך נוכל לנעוץ מבט לעבר העתיד ולהפוך את המשבר להזדמנות הגדולה שלנו. סדרת מאמרים זו המבוססת על סרטי הוידאו של מייק מלוני נועדה לעזור לנו ליצור את כדור הבדולח שלנו, לאפשר לנו לנעוץ מבט לתוך העתיד, ולהפוך את המשבר הצפוי, המשבר הגדול ביותר בהיסטוריה האנושית, להזדמנות הגדולה שלנו.

*

בפרק 6 שוחח מלוני עם הכלכלן הארי דנט על דפלציה, ושניהם הסכימו שהדפלציה היא בלתי-נמנעת. הארי דנט חושב שצפויה דפלציה שתימשך זמן רב, אך מלוני מאמין שזו תהיה דפלציה קצרת-טווח שבעקבותיה תגיע היפר-אינפלציה ארוכה. פרק 7 מוקדש להבנת הסיבה לכך שצפויה היפר-אינפלציה קשה. הסיבה היא: מהירות המזומנים (Velocity of Currency). מהירות המזומנים קשורה להתנהגותנו הכלכלית ונשלטת על ידי הפסיכולוגיה שלנו. כדאי שנבין שהכלכלה היא גם מחזורית וגם פסיכולוגית:

Cycle-logical and Psycho-logical

כמו שראינו בפרקים הקודמים, הכלכלה מתקדמת בגלים ובמחזורים, והגלים והמחזורים האלה הם מאוד הגיוניים, כי הם מושפעים מהפסיכולוגיה האנושית. הפסיכולוגיה היא מה ששולט במהירות המזומנים.

מהירות המזומנים במחזור

כלכלנים רבים מסבירים את המושג “מהירות מזומנים” באופן מסובך, אך מייק מלוני מציע דרך פשוטה במיוחד להבין זאת.

מהירות המזומנים במחזור: מספר הפעמים בממוצע שיחידת מטבע מסוימת עוברת מיד ליד לביצוע עסקה, ביחידת זמן מוגדרת. לדוגמא: מספר הפעמים  שאנשים משתמשים במטבע של 10 ₪ בפרק זמן של יום, חודש או שנה.

איך מודדים את מהירות המזומנים?

כדי למדוד את מהירות המזומנים סופרים את מספר הפעמים שבהן כל יחידת מטבע מחליפה ידיים.

  • נניח שלראובן יש ביד מטבע של 10 ₪ והוא יוצא לארוחת ערב במסעדה.
  • בסוף הארוחה ראובן משלם לשמעון, המלצר במסעדה, 10 ₪ טיפ במטבע שהיה בידו.
  • שמעון לוקח את המטבע ולאחר סיום המשמרת מזמין את נהג המונית לוי שייקח אותו הביתה. שמעון משלם ללוי באותו מטבע של 10 ₪ שקיבל קודם מראובן.
  • מאוחר יותר באותו ערב לוי עוצר למלא דלק ובחנות הצמודה לתחנת הדלק מזמין כוס קפה, ומשלם תמורתה ליהודה שנמצא בחנות באותו מטבע של 10 ₪.

במטבע הזה בוצעו באותו יום 3 עסקאות. זוהי מהירות מזומנים של 3 ביחידת זמן של יום אחד, בערך כולל של 30 ₪ – משום שזהו הערך הכולל של 3 העסקאות (בין ראובן לשמעון, בין שמעון ללוי ובין לוי ליהודה). במילים אחרות: במטבע אחד של 10 ₪ בוצעו במשך היום 3 עסקאות בערך כולל של 30 ₪. המספר 3 מייצג את מהירות המזומנים, ו- 30 ₪  את ערך הפעילות העסקית המצטברת של ראובן, שמעון, לוי ויהודה.

אם נתבונן באופן דומה בכלכלה של קבוצה דמיונית בת 10 אנשים, שמייצגת מדינה, נוכל להבין את המושג “תוצר מקומי גולמי” – “תמ”ג” (ובאנגלית GDP – Gross Domestic Product).

תוצר מקומי גולמי (תמ”ג): ערך הסחורות והשירותים שהופקו במדינה במשך שנה נתונה.

בקבוצה הדמיונית שלנו יש, כאמור, 10 חברים, אך נניח שרק לאחד מהם יש בידו מטבע יחיד של 1 דולר. נניח גם שהמטבע הזה עובר במהלך שנה אחת בין כל עשרת חברי הקבוצה, שמבצעים ביניהם 10 עסקאות. ערך כל עסקה הוא 1$, אך הערך הכולל של 10 העסקאות שבוצעו במהלך השנה הוא 10$.

מהירות המזומנים בקבוצה זו היא 10 ביחידת זמן של שנה.

הערך הכולל של העסקאות שבוצעו בין חברי הקבוצה הוא 10$, וזהו התוצר המקומי הגולמי – או ה”תמ”ג” של הקבוצה. התמ”ג מייצג את הכלכלה של קבוצה זו.

כעת נרחיב את אספקת המזומנים לקבוצה דמיונית זו וניתן לכל אחד מעשרה חברי הקבוצה מטבע יחיד של דולר. אם כל אחד מחברי הקבוצה יבצע רק עסקה אחת במהלך שנה, מהירות המזומנים תהיה 1, אך התמ”ג הכולל של העסקאות יהיה כמו במקרה הקודם: 10$.

בתמונה: מהירות מזומנים ותמ”ג: 10 אנשים, כל אחד עם 1$ מבצעים עסקה אחת. מקור: מייק מלוני פרק 7 https://www.youtube.com/watch?v=P4_1pwsm5LY&t=469s

אולם, אם כל אחד מהמטבעות שבתחילת השנה נמצא בידי חבר אחר בקבוצה יחליף במשך השנה 10 ידיים ויבוצעו באמצעותו 10 עסקאות, מהירות המזומנים תהיה 10, והערך הכולל של העסקאות – כלומר, התמ”ג – יהיה 100$ ($10 X 10 = $100).

הכלכלנים הקיינסיאניים מאמינים שאם נותנים לאנשים יותר מזומנים על-ידי הזרמת מזומנים למשק במצב משבר אפשר לגרות את הפעילות הכלכלית. הזרמת המזומנים תגרום לאנשים לבצע יותר עסקאות ותוביל את הכלכלה החוצה מהמשבר לעבר צמיחה וכלכלה בריאה. לדעת הקיינסיאנים, אם מרחיבים את אספקת המזומנים למשק – צומחת הפעילות הכלכלית, הכלכלה צומחת והתמ”ג עולה. לדעתו של מייק מלוני זוהי גישה מוטעית. לא כמות המזומנים שמוזרמת למשק קובעת אם הכלכלה תשגשג, אלא כמות המוצרים והסחורות הנוצרות באותה מדינה משפיעה על רמת השגשוג שלה. אם מדפיסים מזומנים ומזרימים אותם למשק זה עלול לגרום לאנשים לבצע פחות עסקאות ודווקא להאט את מהירות המזומנים במחזור. ואז, בסופו של שבר – המחירים יעלו. זה מה שכולנו רואים כעת שמתרחש מסביבנו.

היפר-אינפלציה ברפובליקת ויימאר בגרמניה

ההתבוננות בהיסטוריה מאפשרת לנו להבין טוב יותר את העבר ודרך העבר –  להבין טוב יותר את ההווה ולראות לתוך העתיד. מייק מלוני מספר בספרו  (Guide to Investing in Gold and Silver: Protect your financial future) על התהליך שהביא להיפר-אינפלציה ברפובליקת ויימאר בגרמניה שלאחר מלחמת העולם הראשונה.

בתחילת מלחמת העולם הראשונה גרמניה השעתה את זכות אזרחיה לפדות את מטבעות המארק הגרמני שהיו ברשותם ולקבל עבורם כסף וזהב. כמו במדינות אחרות ובמלחמות אחרות באותה תקופה נהגה הממשלה הגרמנית להדפיס מארקים כדי לממן את הוצאות המלחמה, ומספר המארקים במחזור עלה מאוד.  אולם, המחירים לא עלו בהתאמה לעלייה בכמות המזומנים, כך שהתושבים לא חשו באינפלציה. הסיבה לתופעה מוזרה זו היתה שתמיד, בתקופות של אי-וודאות, אנשים נוטים לחסוך במזומנים שלהם ולהימנע מהוצאות, ותקופת מלחמת העולם היתה תקופה של אי-וודאות קשה.

כשהסתיימה המלחמה חזר הביטחון לרחובות בגרמניה, ועמו שב גם הרצון להשתמש במזומנים. ההשפעה ההרסנית של הדפסת המזומנים בתקופת המלחמה הורגשה בכל מקום. המחירים עלו בחדות, כדי ליצור התאמה עם האינפלציה שהתרחשה בתקופת המלחמה. לדוגמא, ממש לפני סיום המלחמה היה שער החליפין של הזהב כ-100 מארקים לאונקיה. ב- 1920 כבר היה שער החליפין  בין 1000 ל-2000 מארקים לאונקיית זהב. מחירי המוצרים נסקו פי עשר ועשרים. אלה ששמרו על חסכונותיהם בזמן המלחמה גילו לאחר שהסתיימה שהם יכולים לקנות בהם רק כ- 10% או פחות ממה שיכלו לקנות בחסכונות אלה שנה או שנתיים קודם לכן. ואז, ב- 1920 ובמחצית הראשונה של 1921 האינפלציה הואטה והחיים נראו טובים קצת יותר. הכלכלה התחילה להשתקם והייצור התעשייתי והעסקים פרחו.

אולם, גרמניה נדרשה על ידי המדינות שהביסו אותה במלחמה לשלם פיצויים למדינות אחרות, וכדי לעמוד בתשלום הפיצויים נאלצה ממשלת ויימאר הגרמנית להמשיך ולהדפיס מזומנים. בקיץ 1921 המחירים התחילו שוב לעלות, וביולי 1922 עלו המחירים עוד יותר – ב- 700%! זו היתה נקודת השבירה של התושבים, שהפסיקו להאמין בכלכלה ובמטבע של מדינתם. התושבים שראו איך כוח הקנייה של חסכונותיהם  נופל ב- 90% ב- 1919, ידעו הפעם מה צפוי. הם היו כאן קודם, הם היו בעלי ניסיון.

בבת אחת התחלפה גישת האוכלוסייה למטבע הגרמני ולמזומנים שבידיהם. אנשים ידעו שאם יחזיקו את המזומנים במשך תקופת זמן כלשהי – הם יכוו. האמרת המחירים מחקה את כוח הקנייה שלהם. לפתע, כולם התחילו לבזבז את המזומנים שלהם ברגע שקיבלו אותם. המזומנים הפכו ל”תפוח האדמה הלוהט” ואיש לא רצה להחזיק בהם, אפילו לא לרגע. ממשלת גרמניה הדפיסה מיליארדי מארקים בכל יום, והתושבים מיהרו לבצע בהם עסקאות רבות. במילים אחרות: מהירות המזומנים היתה גבוהה מאוד.

הפסיכולוגיה של ההיפר-אינפלציה

ברפובליקת ויימאר בגרמניה, בין שתי מלחמות העולם, התרחשה היפר-אינפלציה. כמעט תמיד, לפני תקופה של היפר-אינפלציה גדולה, יש היפר-אינפלציה מתונה יותר.  אנשים המתנסים בהיפר-אינפלציה לומדים בדרך הקשה שכוח הקניה של המזומנים שבידיהם נשחק. הם נכווים ומפתחים מנגנוני זהירות והסתגלות. ממשלת גרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה הזרימה מזומנים למחזור. תקופת ההיפר-אינפלציה הראשונה היתה מיד לאחר סיום המלחמה, כשאנשים חשו קצת יותר ביטחון ויציבות. מהירות המזומנים עלתה כי יותר אנשים ביצעו יותר עסקאות, אך מהירות המזומנים עלתה על כמות המזומנים. כתוצאה מכך עלו המחירים: מחירי המוצרים והשירותים עלו וגם מחיר הזהב נסק באותה עת באופן דרמטי. עבר זמן והכלכלה הגרמנית התייצבה.

תושבי גרמניה שבבעלותם היה כסף וזהב במקום מארקים הצליחו להיחלץ מתקופת ההיפר-אינפלציה הקשה ללא נזק. אחדים מהם אף הרוויחו סכומים גדולים ועוצמת הקנייה שלהם התחזקה. יש בכך שיעור חשוב לכולנו.

אספקת המזומנים בארצות-הברית

התבוננות בנתונים על אספקת המזומנים בארצות הברית בין 1918 לימינו מגלה עלייה מתונה יחסית באספקת המזומנים מאז שנות ה-90 של המאה העשרים, ועליה חדה בעשור האחרון. ה”פד” האמריקאי (הפדרל ריזרב – הבנק המרכזי הפדרלי בארה”ב) יוצר מזומנים, אך עדיין אין אינפלציה. הסיבה לכך היא נפילה במהירות המזומנים במחזור, כלומר, אנשים מבצעים פחות עסקאות. נראה שבקרוב יתחולל שינוי והפסיכולוגיה האנושית תגרום לכך שתחילה תרד מהירות המזומנים עוד יותר ותתרחש תקופת דפלציה (כמו שהוסבר בפרק 6). אולם לאחר מכן מהירות המזומנים תעלה שוב, המחירים יעלו – ותתרחש היפר-אינפלציה.

הסיבה לכך היא שה”פד” ממשיך את אספקת המזומנים. המזומנים האלה פשוט “יושבים שם”, בשעה שמהירות המזומנים נעשית איטית יותר ויותר כדי לפצות על העלייה בכמות המזומנים. התהליך הזה יימשך עד שיחול בציבור שינוי פסיכולוגי.

היפר-אינפלציה 

כשההיפר-אינפלציה מתחילה נדמה לכולם שהכל בסדר. התחושה הרווחת היא שהמצב הכלכלי משתפר, אנשים רבים מבצעים עסקאות ומהירות המזומנים עולה. קשה לנו לראות שמתחת לפני השטח מתרחש תהליך מסוכן.

אומר על כך המשפטן והכלכלן ג’ים ריקרדס:

התופעה הזו, שבה נדמה שהמצב משתפר, מכונה: “אשליית הכסף”. המחירים אינם עולים אבל יש יותר כסף בסביבה, ונדמה לנו שאנחנו חווים שגשוג. למרבה הצער זוהי אשליה בלבד, כי כל זה ייעלם, ברגע שהמחירים יעלו. האינפלציה כבר כאן, והמחירים בהכרח יעלו כדי שתיווצר התאמה עם כמות המזומנים במחזור, אך עדיין איננו חשים בה.

אנשים רבים מניחים שאינפלציה היא תוצאה של הדפסת מזומנים ואספקתם למחזור, אך זהו רק היבט חלקי של התופעה. ההיבט השני הוא פסיכולוגי והתנהגותי וקשור למהירות המזומנים.

בואו נחשוב לרגע על התופעה הפסיכולוגית הזו: כשאנו חשים טוב אנו נוטים לעשות דברים, להיפגש עם חברים לארוחת ערב או אולי לצאת לחופשה. כשאנו חשים פחות טוב – אנו נוטים להישאר בבית ולהשאיר את המזומנים שלנו בכספת. שתי צורות התנהגות אלה נובעות מההרגשה הסובייקטיבית וממידת הביטחון האישי שלנו. אפקט אינפלציה נוצר כששני ההיבטים של התופעה – הפיננסי והאישי-פסיכולוגי – מתרחשים במקביל.

הבנקים המרכזיים במדינות שונות יכולים להדפיס עוד ועוד מזומנים, ואכן, ה”פד” האמריקאי מדפיס טריליוני דולרים. אולם, עד כה ההתנהגות של רובנו לא השתנתה, איננו מוציאים יותר כסף ומהירות המזומנים לא עלתה. אנשי ה”פד” מקווים שההתנהגות האנושית תשתנה ושאנשים יוציאו יותר ויבצעו יותר עסקאות, אך אינם לוקחים בחשבון שכאשר הדבר הזה יקרה – הם יאבדו שליטה במערכת. ברגע שההתנהגות הזו של ביצוע עסקאות רבות ועלייה במהירות המזומנים תתרחש, זה יהיה כמו שד שהשתחרר מהבקבוק. אנשי הבנקים המרכזיים לא יוכלו לדחוף את השד חזרה לבקבוק כי הוא יקבל חיים משל עצמו. הפסיכולוגיה תשתנה ובעקבותיה ההתנהגות האנושית, שתגרום למהירות מזומנים חדשה ובעקבותיה – לאינפלציה. כשזה יקרה – הבנקים המרכזיים לא יוכלו לשלוט ברמת האינפלציה, שעלולה לעלות מ- 1% ל- 3% ואחרי כן ל- 10%. יכולתם של הבנקים המרכזיים במצב כזה לשלוט במערכת, לווסת או להגביל אותה, היא מוגבלת. תהליך כזה, אחרי שהתחיל, הופך להיות מעין לולאת פידבק המזינה ומגבירה את עצמה.

“אי אפשר להחזיר את משחת השיניים בחזרה לשפופרת!” (ה. ר. האלדמן).

חוסר אמון במנגנון השוק החופשי

אנשי ה”פד” והבנקים המרכזיים האחרים אינם נותנים אמון במנגנון השוק החופשי. כולם מדברים על הכשלים של השוק החופשי, אך אינם מכירים בכך שכשלים אלה הם תוצאה של מדיניות ממשלתית בעייתית ושל פעולות ממשלה מוטעות שבוצעו בתקופות קודמות. המשבר הכלכלי שהחל בשווקים המתעוררים בדרום-מזרח אסיה ב- 1997 התפשט כמו אפקט דומינו, מתאלינד לג’קרטה וסיאול, משם לרוסיה, משם לניו-יורק עד שהגיע לברזיל ונעצר שם. שווקי ההון (הבורסות) בעולם היו על סף סגירה מוחלטת והיינו במרחק כמה שעות מפניקה גלובלית שאנשי ה”פד” בקושי הצליחו לעצור אותה. אבל הבנקים המרכזיים אינם לומדים את השיעור והם מבצעים את הפעולות ההפוכות ממה שצריך לעשות. עשר שנים לאחר מכן, ב- 2008, העולם מצא את עצמו באסון גדול עוד יותר, שכמעט הוביל בפעם השנייה לקריסת שווקי ההון. אך גם הפעם – אנחנו נמנעים מללמוד את השיעור.

כשהמשבר יכה שוב – ואין ספק שהוא יכה – הקטסטרופה תהיה גדולה עוד יותר.

תחזית: התבגרותו של דור ה”בייבי-בומרס”

מלוני מציג בספרו כמה תרחישים אפשריים להתפתחותה של היפר-אינפלציה ולאסון הכלכלי הצפוי. ככל שהתהליך המוביל להיפר-אינפלציה מתארך, כך צפוי שהמשבר יהיה גדול יותר. כך מסביר מלוני בספר:

יום הדין יגיע כאשר מיליוני בייבי-בומרס יגיעו לגיל שבו יהיה עליהם לקבל חזרה תשלומי פנסיה מההפקדות בקופות הגמל שלהם. הם יגלו שההשקעות שהאמינו בהן שיממנו אותם כשיפסיקו לעבוד, הבתים שרכשו וקופות הגמל שניהלו – כל אלה איבדו מערכם האקטואלי. פתאום יתברר להם שערך המזומנים שחסכו והבתים שרכשו ירד, ושחלום הפרישה הנוחה שלהם התפוגג. כשדור הבייבי-בומרס יגלו זאת הם יכנסו לפניקה. הם יבלמו הוצאות, יתחילו למכור נכסים, וכשיותר ויותר בייבי-בומרס ימכרו מניות – גם שוק המניות יקרוס.

דור הבייבי-בומרס שהתאפיין ברמת צריכה והוצאה גבוהה יהפוך להיות דור החוסכים הגדולים. כתוצאה מכך יקרוס שוק הדיור ובועת האשראי הענקית פשוט תתנפץ. חסכון מוביל לעצירתה של תנועת המזומנים במחזור. הדלק למנוע הכלכלי נגמר והכלכלה נעצרת. זהו מצב של דפלציה אמיתית, וזהו גם הסיוט הגדול ביותר של אנשי הבנקים המרכזיים. הבנקאים ב”פד” וביתר הבנקים המרכזיים הגדולים האחרים יגלו את האימה שבפיצוץ בועת האשראי.

כשזה יקרה, ה”פד” שוב ישלח את צי המלחמה של מסוקי הכסף שלו, כדי להפציץ במזומנים את ההמונים. אולם, הפעם זה יהיה שונה, משהו ישתבש באופן נורא והפצצות המזומנים ינוטרלו. הבנקים המרכזיים ינסו לקנות את כל חובות המגזר הבנקאי, את המשכנתאות, את הביטחונות למשכנתא ואת כל סוגי החוב הנוספים. כשציבור המשקיעים בפניקה ינסה למכור מניות – הבנקים המרכזיים יתחילו לרכוש אותן, אולם המחירים ימשיכו לצלול. גם קיצוץ בבסיס המס והחזרי מס לא יסייעו להתניע מחדש את הכלכלה. הבנקים המרכזיים ישתפו פעולה עם בנקים מרכזיים ממדינות זרות, כדי לרכוש את החוב אלה מאלה, אך ללא הועיל. הכלכלה העולמית תמשיך לצנוח.

בסופו של דבר אנשים יצליחו לראות מה מתרחש מעבר לוילון. הם יגלו מה שדורותי, איש הפח, האריה והדחליל מ”הקוסם מארץ עוץ” ראו: שהקוסם מארץ עוץ הוא בעצם סתם אדם רגיל מאחורי וילון שמושך בטירוף במנופים. החרדה שיחושו 75 מיליון איש מדור הבייבי-בומרס כשהם יגיעו לגיל פרישה ויגלו שבתיהם וחסכונותיהם כמעט אינם שווים דבר תהיה דומה לעוצמת החרדה שחשו בגרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה, כשהגרמנים גילו שערך המזומנים שלהם ירד. כשדור הבייבי-בומרס יקבלו לידיהם מזומנים (למשל דרך החזרי מס), הם לא ירוצו לקנות את מסך הטלוויזיה הגדול והחדש. הם יחסכו כל דולר, ואולי אף יחביאו דולרים מתחת למזרון.

ומה יקרה אז? רק כשהבייבי-בומרס ירגישו שיש להם מספיק חסכונות הם יצאו החוצה כדי להחליף את המחשב הישן או לרכוש מכונית חדשה. ה”פד” ימשיכו להדפיס כסף, כי זה מה שהם יודעים לעשות. מזומנים יפלו מהשמיים כמו גשם במדבר. כשהבייבי-בומרס יחושו מספיק נוח כדי להוציא מהמחבוא חלק מהמזומנים שלהם ולבצע כמה רכישות, המחירים יתחילו לעלות. המחירים יטפסו במהירות ובדרמטיות, כמו ברפובליקת ויימאר בגרמניה. כשהאנרגיה הכלכלית האצורה הזו תשתחרר סוף סוף תהיה עליית מחירים שתואץ בקצב מסחרר. זוהי ההיפר-אינפלציה.

אנשי ה”פד” לא יוכלו לעשות דבר כדי לעצור אותה. מדד הדאו-ג’ונס יקרוס ומחירי הזהב יאמירו, אך כל ניסיון להשיב לאחור את התהליך הזה יהיה לשווא.

ומה יהיה עליכם?

יתכן שאתם כבר חכמים מספיק כדי לקשור את הסירה שלכם למזח בנמל הבטוח של הזהב והכסף ושל סחורות נוספות. אם תדעו לעשות זאת תחזיקו מעמד בסערה ותהיו בטוחים. האמון במטבע יצנח במהירות רבה יותר ממהירות ההיווצרות שלו. עלות המחיה, עלות הפרוייקטים הממשלתיים, חוזי המשנה, העבודה והחומרים – כל אלה יאמירו לשמיים.

בתקופות כאלה לממשלה יש רק שתי ברירות:

  • לסגור את המגזר הציבורי, לעצור את הפרויקטים והשירותים ולשלוח את כולם הביתה ללא שכר, לסגור את מכונות הדפוס ולחכות עד שמערכת השוק החופשי תתחיל לפעול ותייצר התאמה בין רמת המחירים לכמות המזומנים שבמחזור.

או

  • להדפיס עוד ועוד מזומנים ללא גבולות.

מה לדעתכם תעשה הממשלה שלכם?

ממשלות בחרו מאז ומעולם להדפיס עוד מזומנים.

אובדן אמון במטבע הדולר האמריקאי

במובן מסוים, התהליך שתואר קודם כבר מתרחש בהווה. במקומות שונים ברחבי העולם אגור שפע של מאגרי מזומנים המחכים להשתחרר. ארצות-הברית שולחת דולרים אמריקאים אל מעבר לים כדי לקנות במדינות אחרות שירותים ומוצרים. הדולרים האלה אגורים בחשבונות בנק במדינות רבות ומחכים שיוציאו אותם. בשלב מסוים יתחילו בעלי הדולרים האלה לרכוש מוצרים ושירותים מארה”ב ולהחזיר אליה את הדולרים.

כשתהליך זה יתרחש המחירים של השירותים והמוצרים הנקנים על ידי לא-אמריקאים יעלו, ועליית המחירים תתניע תרחיש דומה לתרחיש הבייבי-בומרס.

כלכלנים ובנקאים מומחים נוטים להאמין, בכל פעם מחדש, ש”הפעם” זה יעבוד. גם אם פעולה כלכלית מסוימת שבוצעה בעבר נכשלה, הם מאמינים ש”הפעם”, “רק הפעם” – זה יפעל. אך כלכלנים ובנקאים אלה דנים אותנו לאבדון שוב ושוב.

האם לדעתכם אנחנו יכולים להניח להם להמשיך ולנווט את הספינה?

כדאי שנקשיב לאנשים שההערכות והתחזיות שלהם התגלו כנכונות, ולא למומחי כלכלה בעלי תיאוריות. אם הם רק יניחו לשוק החופשי לעבוד זה יהיה נפלא, אך לא זה מה שיקרה. אנחנו כבר יודעים שבעלי התיאוריות הם אלה שימשיכו לשלוט, ואנחנו – הציבור הרחב – נמשיך להצביע עבור אנשים שאין להם מושג מה הם עושים.

הדבר הטוב ביותר שביכולתנו לעשות עכשיו הוא לנסות להגן על עצמנו, ובאופן פוטנציאלי אף להרוויח מטיפשות הכלכלנים והממשלות. עלינו ללמוד כל מה שאנחנו יכולים על מה שקורה, ולפתח דעות עצמאיות על העומד להתרחש, במקום להגיב אחרי שהדברים קרו.

עלינו להתכונן לתרחיש הקשה ולפעול כך שנהיה בטוחים ומוגנים.