Hidden Secrets of Money 6

Hidden Secrets of Money 6

הסודות הנסתרים של הכסף – פרק 6

התנגשות של רכבות הרים

אנחנו נכנסים לתקופה של משבר פיננסי שהוא הגדול ביותר שהעולם ידע מעודו. העברת העושר שתתרחש בעשור הנוכחי היא הגדולה ביותר בהיסטוריה. ההון לעולם אינו נהרס – הוא רק מועבר, ומכאן שבצדו  האחר של כל משבר יש הזדמנות. החדשות הטובות הן שכל מה שאנחנו צריכים לעשות כדי להפוך את המשבר הזה להזדמנות הגדולה שלנו הוא ללמוד ולהשכיל את עצמנו. ההשקעה הטובה ביותר שאנחנו יכולים לעשות במהלך חיינו זה לדאוג להשכלתנו הפיננסית, על ההיסטוריה של הכסף, על דרכי הפעולה של הכלכלה העולמית, ועל הדרך שבה הבנקאים בבנקים המרכזיים והחבר’ה בבורסות – יכולים לרמות אותנו ולגנוב מאיתנו. אם נלמד מה קורה ואיך עובד העולם הפיננסי, נמקם את עצמנו בצד הנכון של העברת העושר הנוכחית. ככל שנתבונן רחוק יותר לתוך העבר, כך נוכל להרחיק ראות לתוך העתיד. סדרת מאמרים זו המבוססת על סרטי הוידאו של מייק מלוני נועדה לעזור לנו ליצור את כדור הבדולח שלנו, לאפשר לנו לנעוץ מבט לתוך העתיד, ולהפוך את המשבר הצפוי, המשבר הגדול ביותר בהיסטוריה האנושית, להזדמנות הגדולה שלנו.

דפלציה:  מה שחשוב שכולנו נדע עכשיו

דפלציה: ירידה כללית ברמת המחירים ועליית כוח הקניה של המזומנים, כתוצאה מכך שקטן היצע המזומנים בשוק. ככל שיש פחות מזומנים, כך עולה ערך המטבע, כוח הקניה של המזומנים עולה, ובאותה כמות של מזומנים אפשר לקנות יותר. כלומר: המחירים יורדים.

אפשר לתאר את כולנו כמו נוסעים בתוך רכבת הרים שדוהרת באופן פרוע. כבר ב- 2005 חזה מלוני שבהתחלה יהיה איום בדפלציה, לאחר מכן צלילה ואינפלציה גדולה, ולאחר מכן דפלציה אמיתית שבעקבותיה תהיה היפר-אינפלציה. תחזיותיו של מלוני התגשמו: ב-2007, כשמחירי הנדל”ן עלו ויצרו בועה, היה איום בדפלציה. האינפלציה הגדולה התרחשה במשבר הגדול של 2008, כשהבנקים המרכזיים הדפיסו כסף בקנה מידה גדול והפיצו אותו לציבור כדי לגרות את הכלכלה. לדעת מלוני אנחנו בתקופה של צלילה ואינפלציה גדולה, ולאחר מכן, כתוצאה מתגובת-יתר של הבנקים, תתרחש דפלציה אמיתית.

בתמונה: גרף המתאר את התהפוכות ברכבת ההרים הדוהרת מאז 2007. מקור: מלוני פרק 6 –  https://www.youtube.com/watch?v=8GP87dgTqF8

מעולם בהיסטוריה לא היתה תקופה שבה רוב הציבור היה בצד החייבים. תקופת דפלציה תאפשר לבנקים להפעיל עיקולים כדי להביא לסילוק החובות. הציבור, באופן כללי, ימצא את עצמו בצד המפסיד. אנשים רבים מתקשים להבין ולתפוס מדוע דפלציה מגיעה לפני אינפלציה גדולה או היפר-אינפלציה, ומלוני מסביר זאת בהרחבה בפרק זה.

יש ארבע סיבות עיקריות לכך שצפויה כיום דפלציה, ושבעקבותיה תהיה היפר-אינפלציה. הפרק הנוכחי מסביר את ארבע הסיבות האלה בהרחבה, והסיבה הרביעית תחילה.

הסיבה הרביעית: תגובת היתר למשבר הכלכלי של 2008 גרמה לבועת אשראי ובעקבותיה – לפיצוץ כל הבועות.

הסיבה השלישית: בכל בועה שאנו נתונים בה –  קורה ההיפך ממה שהוא התועלת הגדולה ביותר למרבית האנשים.

הסיבה השנייה: האסון הדמוגרפי של דור הבייבי-בום.

הסיבה הראשונה: התכנסות המחזורים  (Convergence of Cycles).

הסיבה הרביעית: תגובת היתר למשבר הכלכלי של 2008 גרמה לבועת אשראי ובעקבותיה – לפיצוץ כל הבועות

הגדרות

בסיס הכסף: מוגדר כבסיס המזומנים ההתחלתי שהוא היסוד לפיקדונות מהם הבנק יכול לתת הלוואות. בסיס הכסף מורכב מהחלק היחסי של פיקדונות הבנקים המסחריים בבנק המרכזי במדינה + סך המזומנים שבמחזור. כשבסיס הכסף גדל, גדלה גם כמות הכסף שבמשק.  של הבנקים המסחריים סך כמות המזומנים שיש במשק של מדינה כלשהי, במטבעות ובשטרות.

כמות הכסף במשק: הכמות הכוללת של המזומנים הנזילים במשק במטבעות ובשטרות ובפיקדונות עובר ושב. כמות הכסף במשק אינה כוללת את הרזרבות המופקדות בבנקים המרכזיים או בכספות הבנקים המסחריים.

רזרבות הבנקים: יתרות המזומנים שהבנקים שומרים במרתפיהם.

אינפלציה היא התרחבות של אספקת המזומנים ודפלציה היא צמצום שלהם. המחירים עולים בעקבות אינפלציה ויורדים בעקבות דפלציה. רוב המזומנים אינם נכנסים כלל למחזור והם נשארים בדפי המאזנים של הבנקים ומכונים “עתודות עודפות”

הרצאה של מלוני: דיברתי על היפר-אינפלציה של בסיס הכסף, זה היפר-אינפלציה ממש כאן. אינפלציה ודפלציה הם התרחבות או צמצום של אספקת המזומנים. בסופו של דברים המחירים עולים או יורדים בעקבות האינפלציה או הדפלציה.

רוב המזומנים אינם נכנסים למחזור. הם נשארים בדפי המאזנים של הבנקים ומכונים “עתודות עודפות” (Excess reserves).

עתודות עודפות: סכום הרזרבות שבנק כלשהו מחזיק, מעל הרזרבה הנדרשת בחוק על ידי הבנק המרכזי.

התבוננות בגרף המתאר את מאזני הרזרבות של הבנקים בין 2000 ל- 2016 ואת העתודות העודפות, מאפשרת להשוות בין תגובות נגידי הפדרל-ריזרב האמריקאי לאירועי 9/11 ולמשבר הכלכלי של 2008.

בתמונה: מאזני הרזרבות (הקו האדום) והעתודות העודפות (הקו הלבן) המוחזקים בידי הפד האמריקאי. מקור: מלוני, פרק 6, https://www.youtube.com/watch?v=8GP87dgTqF8

הגרף משקף את תגובת נגיד הפד אלן גרינספן לאירועי 9/11 ולמה שהתרחש בעקבותיהם ב-2002, ואת תגובת נגיד הפד בן ברננקי למשבר 2008. מה שהנגיד הקודם ברננקי חשש ממנו, ומה שירשה הנגידה הנוכחית ג’נט ילן, כבר התרחש. בעקבות משבר 2008 הבנקים המסחריים קפאו וחששו להלוות זה לזה. מכיוון שהמערכת הבנקאית כל כולה היא הונאה, הבנקים המשיכו להלוות וללוות ספרות דיגיטליות שנוצרו מלא-כלום אלה מאלה, רק כדי שמשחק המראות ימשך. הבנקים המשיכו להלוות וללוות ולשמור על המאזנים למראית עין, כי אם בנק אחד לא ילווה לבנק אחר ולא ישמור על רזרבות – כל המערכת תיכנס לקיפאון.

העתודות העודפות נשארו על דפי המאזן של הבנקים, והבנקים שילמו ריבית כדי לשמור על הרזרבות, וכדי למנוע “הרצת בנקים”  (כשבנק מסחרי מנסה להוציא את המזומנים שלו המופקדים בבנק אחר או כשהוא נמנע מלהלוות לבנק אחר).

התוצאה של התרחבות בסיס המזומנים: בועות אשראי

עליית המחירים יוצרת בועות בתחומים שונים, והשערים בבורסות ובשווקים עלו לרמות שיא. הנה כמה דוגמאות:

מחירם של רכבי אספנות עלה לרמות אסטרונומיות, ומספר המכוניות שערכן נאמד ב- 10 מיליון דולר אינו מתקבל על הדעת. יש גם רכבי אספנות הנמכרים ב-30 מיליון דולר.כך גם המצב בתחום אספנות היינות ובתחום אספנות האמנות – המחירים עלו לרמות שיא. מחיר הנדל”ן מטפס ונוצרה אינפלציה בתחום הדיור. אבל, בסופו של דבר, טבען של בועות הוא להתפוצץ.

בעבר הלא-רחוק בארצות הברית היה המחיר הממוצע לבית חדש שווה לשלוש או ארבע משכורות שנתיות של בעלי הכנסה ממוצעת. הירידה ברמות הריבית גרמה לכך שאנשים  יכולים לקחת הלוואות ומשכנתאות ולשלם יותר עבור בתים, ורבים אכן עושים זאת. אולם, רמות הריבית אינן עומדות במקום. במועד כלשהו בעתיד הכיוון של הורדת הריבית יהיה חייב להתהפך והריבית שוב תעלה. כשזה יקרה – כל האנשים שלקחו הלוואות כדי לקנות בתים במחיר גבוה –  ימצאו את עצמם במלכודת. זו המשמעות של בועת הנדל”ן.

כל הבועות מתפוצצות – זה טיבן של בועות. המשבר הצפוי בעתיד הקרוב יהיה מחריד עוד יותר מאשר מפולת 2008, משום שתגובת היתר למשבר 2008 גרמה לאגירת אנרגיה כלכלית. ואז, כשהשוק יקרוס, האנרגיה הזו תשתחרר בכיוון ההפוך, ותתרחש היפר-אינפלציה.

הסיבה השלישית: גמילה מחובות

כולנו מתנהגים בטיפשות המונית. אנחנו חיים על אשראי ונמצאים בבועת אגרות חוב, ומכיוון שבועות תמיד מתפוצצות – גם הבועות האלה יתפוצצו. פיצוץ של בועת אשראי הוא דפלציוני.

הארי דנט הוא מחבר ספרים בנושאים פיננסיים ונשיא מרכז דנט למחקר, והוא מסכים עם מייק מלוני:

בנקים מרכזיים כמו הפדרל ריזרב בארה”ב יוצרים מזומנים באופן חסר תקדים. הם מחוללים אינפלציה כדי להילחם בדפלציה. כשמתבוננים בהיסטוריה רואים שכל חוב גדול וכל בועת נכסים פיננסיים שהתפוצצה – גרמה לדפלציה גדולה. למשל, בועת מסילות הברזל ב-1870 ובועת הטרקטורים ב-1920. השפל הכלכלי הגדול של סוף שנות העשרים במאה הקודמת הגיע לאחר דפלציה גדולה.

אם נקטין את יוקר המחייה, אם נבנה מחדש את החוב, אם נוריד את הנכסים הפיננסיים, זה ישפר בפועל את רמת החיים שלנו בטווח הארוך. אבל כשה קורה – זה מכאיב.

אנשים חושבים שהפדרל ריזרב (“פד”) יכול למנוע דפלציה, משום שהם שולטים באספקת המזומנים. אבל רוב האנשים אינם קולטים שהפד שולט רק בבסיס הכסף, וזה חלק קטן מכמות המזומנים הכוללת. הפד יכול להשפיע  על הכלכלה על ידי הגבלות ומאזני רזרבה וכדומה, אך לא למנוע דפלציה. הפד הדפיסו טריליוני דולרים כדי למלא את החלל זה כמו לקחת סמים כדי להימנע מנפילה. אדם יכול לקחת עוד ועוד סמים עד שזה הורג אותו, או פשוט לעבור גמילה. חוב, במיוחד חוב קיצוני, הוא כמו סמים פיננסיים. בטווח הקצר אולי נרגיש טוב יותר, אך לאחר מכן עלינו לעבור תקופת גמילה. ואז – מתרחשת דפלציה.

הסיבה השנייה: האסון הדמוגרפי של הבייבי-בום*

בתמונה: הדמוגרפיה בארה”ב לפי תקופות גיל ב- 1940. מקור: מייק מלוני, https://www.youtube.com/watch?v=8GP87dgTqF8&t=292s

*הסתייגות: העמדות שבאות לידי ביטוי בסעיף זה בנושא ילודה, תמותה וחישוב כלכלי של תרומת הקשישים לחברה אינן מתאימות לקהל הישראלי ואינן על דעתה של מערכת האתר. עם זאת לדעתנו יש בהן משום עניין לקורא ולכן הן מובאות כאן.

אחת הסיבות לכך שהעולם נע לקראת תרחיש של דפלציה היא הדמוגרפיה. בנוסף, חשוב להבין, כמו שהוסבר בפרק 5, שאנחנו נעים בנדנדה שבין אינדיבידואליזם לקולקטיביזם. זוהי מטוטלת שהולכת קדימה ואחורה במחזורים, וזהו האיום הגדול ביותר לרווחה שלנו, לכלכלה ולחירות שלנו. אנחנו מתקרבים לתקופה שבה הדמוגרפיה תגרום כפי הנראה לבעיות רבות.

 ילידי דור ה”בייבי בום” (ילודה גבוהה לאחר מלחמת העולם השנייה) מגיעים כעת לקבוצת הגיל 65-75. הגרף שבתמונה למעלה מראה את הדמוגרפיה בארה”ב לפי קבוצות גיל ב- 1940. אפשר לראות באופן ברור ששיעור הילדים בין גיל 0 ל-15 אינו גדול יותר משיעור האנשים בגיל העבודה.

אולם, בגרף מ- 1950 ומ-1960 אפשר כבר לראות בבירור את השפעת ה”בייבי-בום”. שיעור הילדים גבוה הרבה יותר משיעור הבוגרים בכל קבוצות הגיל האחרות.

בתמונות הבאות: בתמונה: הדמוגרפיה בארה”ב לפי תקופות גיל ב- 1950 וב-1960 (מקור: מייק מלוני)

ילדינו הם הצרכנים האולטימטיביים. הם צורכים הכל אך מבחינה כלכלית –  אינם מפיקים דבר, חוץ מאיכות חיים עבור הוריהם, הנהנים לראות אותם גדלים.

ילידי דור הבייבי-בום הגיעו לגיל עבודה ב- 1990. רק כשאנשים מגיעים לאזור הצהוב בגרף – בסביבות גיל 35, הם הופכים להיות בעלי ערך כלכלי נטו לחברה. הם משלמים מס הכנסה ומייצרים יותר ממה שהם צורכים. קבוצת הגיל שבין 45 ל- 60 היא קבוצת ההוצאה המרבית. אנשים בקבוצת הגיל הזו מתגוררים בבתים הגדולים ביותר בתקופת חייהם, הם נוהגים ברכבים הגדולים ביותר, שולחים את ילדיהם לקולג’ וההוצאות שלהם מאוד גבוהות. קבוצת הגיל הבאה, מגיל 60 ומעלה, מתאפיינת בחיסכון מרבי. הילדים עזבו את הבית והקן התרוקן, ואנשים נזכרים: “אוי, לא חסכנו דבר! אנחנו רוצים לפרוש תוך חמש או עשר שנים!” קבוצת הגיל של הפורשים מעולם העבודה – בגיל 65 או 70, היא קבוצת הנטל החברתי. בני קבוצת הגיל הזו מתפרקים מנכסיהם באופן הדרגתי: יש להם חסכונות, ביטוחים ואולי מניות,  ובכל שנה הם ינצלו משהו מזה כדי לחיות. הם גם אלה המניעים את תעשיית הרפואה והתרופות. מבחינה כלכלית יש לראות בקבוצה הדמוגרפית של מרב הנטל החברתי הפסד נטו לשגשוג החברה והכלכלה.

אפשר לראות בגרף של 1940 ששיעור הקשישים בקבוצת הנטל החברתי היה נמוך יחסית. אנשים רבים היו אז בגיל העבודה והם יכלו לתמוך בקבוצת הנטל החברתי. אולם, ילידי דור הבייבי בום, שנולדו בשנות ה-50 וה-60, התבגרו והם עומדים להגיע בעשור הקרוב לקבוצת הנטל החברתי. השיא הדמוגרפי כרגע (מאז 2010) הוא בקבוצת הגיל של ההוצאה המרבית. אך ב- 2020 וב-2030 השיא הדמוגרפי יהיה בקבוצת הגיל של הנטל החברתי. אפשר לראות זאת בגרף הבא.

בתמונה: התחזית הדמוגרפית הצפויה בארה”ב לפי תקופות גיל ב- 1950 (הילדים טרם נולדו). מקור: מייק מלוני.

שיעור הילודה בעשורים האחרונים נמצא בירידה, ומאז 2008 הוא יורד אפילו בקצב מהיר יותר. כלומר, שיעור האנשים בקבוצת הגיל של גיל העבודה צפוי שיהיה דומה או אפילו נמוך יותר משיעור האנשים בקבוצה הדמוגרפית של הנטל החברתי.

אם בנוסף לכך יתרחש גם שפל כלכלי גדול, ונראה שזה אכן הולך לקרות, יש סבירות גדולה שאנחנו נמצא את עצמנו בבעיה גדולה. הדרך שבה החברה מוגדרת ותוכניות הרווחה והפנסיה של רובנו פיתחו בנו ציפיות שנוכל לפרוש בגיל מסוים ולחיות בנינוחות יחסית, כשאנו נשענים על הצעירים יותר בחברה ועל תקציבים ממשלתיים. אולם, עלול להיווצר מצב שונה לגמרי: יתכן שילידי דור ה-Y (אלה שנולדו בין 1980 ל-2000), לא יוכלו לממן את הפרישה של דור הבייבי-בום

הארי דנט מסכים עם מלוני ומוסיף על כך.

בעשורים האחרונים יש בעולם החברתי והכלכלי המוכר לנו מעין מבנה פירמידה: כל דור גדול יותר ועשיר יותר, ומסוגל לשלם את הוצאות הדור המזדקן. אולם, מה יקרה כשילידי דור ה-Y ייאלצו לתמוך כלכלית בדור המזדקן שגדול יותר מהם במספר האנשים, כלומר, יותר חברים בקבוצת הגיל של הנטל החברתי?

הארי דנט פיתח מודל דיור שמראה שההוצאה המרבית על דיור במדינות מפותחות היא בסביבות גיל 41. אולם, כשאנשים מתים, בגיל 79 או 80 בממוצע, הם הופכים, כביכול, למוכרים – כי הבתים שהתגוררו בהם נמכרים! לפי מודל זה, כתוצאה מהפער הדמוגרפי בין דור הבייבי-בום לדור ה-Y, שיעור הבתים שימכרו של ילידי דור הבייבי-בום שימותו יהיה גבוה יותר מאשר שיעור הבתים שירכשו על-ידי דור ה-Y. כתוצאה מכך עלול להיווצר ביקוש שלילי לדיור. כשיש פחות חברים בדור הצעיר מאשר בדור המבוגר – ופער זה גדול באירופה וביפן אף יותר מאשר בארה”ב – צפוי שיהיה ביקוש שלילי לדיור ושמחירי הדיור ירדו.

מצב כזה מעולם לא התרחש בהיסטוריה, וזהו גורם לדפלציה.

הסיבה הראשונה: התכנסות כל המחזורים  (Convergence of Cycles)

הסיבה הגדולה באמת לכך שצפויה דפלציה היא “התכנסות המחזורים”. בכלכלה מדברים על קבוצה שלמה של מחזורים, והראשון שביניהם הוא מחזור חלוקת העושר.

מחזור חלוקת העושר

מייק מלוני מביא כדוגמא את אביו, שניהל חנות במדינת אורגון. ההכנסה השנתית שלו היתה 9600$, ושיעור המס שהוא שילם היה רק 12%. במונחים עכשוויים נראה שזו מדרגת מס נמוכה, ואפשר לטעון שהסיבה היא שהאב לא עשה הרבה כסף, אך לפי נתוני הלשכה האמריקאית לסטטיסטיקה, ההכנסה השנתית הממוצעת של משפחה באורגון ב-1960 היתה 10,500$. עלות בית באורגון באמצע שנות ה-50 היתה 8500$, וההכנסה השנתית של אביו של מלוני הספיקה לו לרכוש בית, ועוד נשאר לו 1100$ עודף.

בשנות ה-20 של המאה הקודמת כ- 20-25% מההכנסה הגיעה אל המאיון העליון. בשנות ה-70 רק כ- 9% מההכנסה בארה”ב הגיעה למאיון העליון. בסוף המאה העשרים ובתחילת המאה ה-21 חזרה עיקר ההכנסה – כ- 20% – להיות מרוכזת בידי המאיון העליון. בשנות ה-70 המעמד הבינוני לא רק שהצליח יותר מאשר המעמד הבינוני בתקופתנו; הוא גם שילם פחות מיסים.

כתוצאה מהשינוי בדמוגרפיה שהוסבר בסעיף הקודם, נוצר לחץ דפלציוני של בני קבוצת הגיל של מרב הנטל החברתי. ב- 1940 היו בערך פי 6 חברים בקבוצת הגיל שהניעה את הכלכלה, מזו שהפעילה לחץ דפלציוני עליה. צפוי שבשנים הבאות יהיו יותר חברים בקבוצת הגיל של הקשישים שימכרו מניות, אג”ח ונדל”ן פשוט כדי לשרוד. אנשים אלה מפעילים לחץ דפלציוני על הכלכלה, והם יעלו במספרם על הצעירים יותר – אלה שמניעים את הכלכלה. פער זה עומד להחריף ולהגביר את הלחץ לדפלציה.

מחזור המניות בבורסה

מחזור כלכלי נוסף שיוצר לחץ דפלציוני הוא מחזור שוק המניות.

P/E Ratio S&P 500: שער המניה לכל מניה יחידה, חלקי הרווחים השנתיים של החברה לכל מניה.

שווי הוגן: שווי הוגן של מניה נחשב בערך פי 10 עד פי 14 מהרווחים השנתיים של החברה לכל מניה.

ערך מופחת של מניה: מתחת לפי 10 מהרווחים השנתיים של החברה לכל מניה.

ערך מנופח של מניה (בתחום הבועה): מעל לפי 14 מהרווחים השנתיים של החברה לכל מניה.

שוק מניות בעליה נקרא “באלמרקט” ((bullmarket. בדרך כלל, כשוק המניות מתקדם למצב בועה – והערך של מניות רבות עולה והופך מנופח – על שוק המניות לרדת אל תחום הערך המופחת, לפני שיחזור לכיוון צמיחה ועלייה – כלומר, לפני שיחזור למצב באלמרקט. במהלך המאה העשרים שוק המניות התנפח למצב בועה כמה פעמים, וכמעט בכל אחד מהמקרים האלה היתה נפילה בערך המניות עד לתחום הערך המופחת לפני שהשוק נבנה מחדש.

אולם, הבועה הגדולה בהיסטוריה בשוק המניות היתה בשנת 2000. כשהבועה התנפצה ערך המניות ירד ל”שווי הוגן” ולא לתחום הערך המופחת, וכמעט מיד החל להתנפח שוב. לדעת מלוני אין זה סביר ששוק המניות לא יפול למצב קיצוני של ערך מופחת בעתיד הקרוב, לפני התפתחות באלמרקט יציב.

אנחנו חייבים לבקר במצבים קיצוניים של הערכת שווי מופחתת בשוק המניות? איני חושב כך. לדעתי עלינו לבקר במצבים קיצוניים של שווי מופחת לפני שיתפתח שוק מניות (bullmarket) יציב.

גל קונדרטייב

המרכיב הגדול ביותר המשפיע על התכנסות המחזורים הוא “גל קונדרטייב” הקרוי על שמו של הכלכלן הסובייטי ניקולאי קונדרטייב.

המנהיג הסובייטי לנין ביקש מקונדרטייב להוכיח שהשיטה הקפיטליסטית לא תעבוד. לאחר חקירה מעמיקה הגיע קונדרטייב למסקנה הפוכה: שהקפיטליזם הוא השיטה העדיפה שתפעל היטב, אך תמיד תסבול מגלים מחזוריים של גאות ושפל (boom and bust cycles). בכל מחזור יש ארבע עונות – אביב, קיץ, סתיו וחורף. גלי קונדרטייב הם ממושכים וכל מחזור נמתח על פני חמישים שנה לפחות, ובשנים האחרונות הגל נמתח על פני שנים רבות יותר. תקופת דפלציה נחשבת לחורף. החורף האחרון היה בתקופת השפל הכלכלי הגדול. אנשים צעירים ובעלי משפחות שנפגעו בסוף שנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת, איבדו בתים, משפחות, משרות או את החוות המשפחתיות והפכו נפחדים. החרדה ממשבר כלכלי גרמה להם להיות שונאי סיכונים וחסכנים מאוד – מה שהביא לדפלציה. נראה שאנחנו לקראת חורף נוסף.

מחזור מערב/מזרח

הכלכלה נעה במטוטלת בין מערב למזרח אך בקצב מאוד איטי. המחזור מזרח-מערב נמשך כ-500 שנה: חדשנות ושגשוג נעים מאסיה לאירופה ולצפון אמריקה וחזרה. בתקופת הקיפאון של ימי-הביניים במערב הצליחה סין לפתח אבק שריפה. בתקופה שבה התרחש באירופה הרנסנס ולאחר מכן המהפכה התעשייתית – נכנסה סין לקיפאון כלכלי. תחכום, חדשנות ושגשוג אכן נעים מצד לצד של המפה הגלובלית. בימינו, ממש בתקופה הנוכחית, אפשר לחוש שהכלכלה המערבית עומדת להיכנס למצב קיפאון, בשעה שהצמיחה בכלכלה האסייתית בעשרים השנה האחרונה היא מדהימה. קיפאון כלכלי הוא דפלציוני.

חוב משקי הבית ביחס להכנסה הפנויה

כדאי להפעיל אות אזעקה כשאנשים חייבים יותר מההכנסה הפנויה שלהם. לדעתו של מלוני תקופות כאלה, שבהן חוב משקי הבית עולה על ההכנסה הפנויה, מגיעות במחזוריות. חסרים נתונים על כך אך סביר שיש קשר בין עונות האביב, קיץ, סתיו ואביב ב”גל קונדרטייב” לבין המחזוריות של חוב משקי הבית העולה על ההכנסה הפנויה, ואנו נעים לקראת חורף שכזה, שישפיע לכיוון של דפלציה.

מחזור מוניטרי

בפרק השני למדנו על השינויים במערכת המוניטרית העולמית: סטנדרט הזהב הקלאסי נעלם והוחלף בסטנדרט החליפין של הזהב, לאחר מכן מערכת ברטון-וודס ובהמשך – מערכת הסטנדרט הדולרי-האמריקאי. מה שקורה עכשיו הוא שמדינות רבות בעולם זונחות את הסטנדרט הדולרי ומפתחות מערכות אחרות, וזהו מחזור נוסף.

התכנסות כל המחזורים

השינויים במערכת המוניטרית העולמית המתרחשים כיום – קורים באותה עת שבה מתרחש שינוי גם במחזורים האחרים: מחזור מזרח/מערב; מחזור הדמוגרפיה של דור הבייבי-בום; מחזור התפלגות העושר; מחזור חובות משק הבית כחלק מההכנסה הפנויה; מחזור שוק המניות וגל קונטרדייב.

מה שמעניין בכל המחזורים האלה הוא שכולם הגיעו לשיא והם מתחילים לסגת במקביל לעבר דפלציה. כל זה קורה ממש עכשיו, בזמן שהמערכת המוניטרית העולמית מפתחת סדקי לחץ, ומכאן שצפוי כאוס קיצוני. התנועות הדפלציות בכל המחזורים שהתייחסנו אליהם יהפכו זאת לעוד יותר כאוטי.

זוהי המשמעות של התכנסות כל המחזורים, וזו הסיבה מדוע צפויה דפלציה לפני אינפלציה גדולה או היפר-אינפלציה. כפי הנראה, כל דפלציה תהיה לתקופה קצרה. זהו הסיוט הגדול ביותר של כל הבנקים המרכזיים.

הבנקאים בבנקים המרכזיים בעולם הם קיינסיאיניים, כלומר, הם מאמינים שהם יכולים להדפיס מזומנים כדי להביא לשגשוג, למרות כל ההוכחות החוזרות ונשנות שזה בלתי אפשרי. יפן היא הדוגמא הטובה לכך ששיטה זו אינה עובדת: אי אפשר להדפיס מזומנים בדרך לשגשוג.

כשכל הבנקים המרכזיים בעולם מתחילים להדפיס מזומנים באופן סימולטני, מה שקורה הוא העברת עושר בקנה מידה עולמי. הרוב הגדול יהפוך לעני מאוד, ורק אחדים יהפכו לעשירים מאוד. זה נורא לכלכלה,

הנה מה שתוכלו לעשות:

למדו אחרים, הגנו על עצמכם ממה שקורה, ובבקשה שתפו את הסרטים והמאמרים האלה עם כל מי שאתם יכולים. ובינתיים – תודה רבה לכם!

מספר מועט של אנשים יעשו המון כסף והרוב הגדול לא יבינו מה פגע בהם….