הזהב סיים את כהונתו הראשונה של טראמפ עם תשואה מצטברת מרשימה של כ-55% בארבע שנים, ובמהלך כהונתו של ביידן הוסיף 50% נוספים. כעת, עם שובו של טראמפ לבית הלבן, שני גורמים מרכזיים שתרמו לעליית מחירי הזהב נמצאים בראש סדר העדיפויות שלו: הצמיחה הכלכלית ומשבר הגלובליזציה.
גם אם יצליח להתמודד עם אתגרים אלו בטווח הקצר, נותרת השאלה החשובה מכל: האם יוכל לשנות באופן יסודי את המבנה הכלכלי הגלובלי שאחראי לעלייה המטאורית של כ-1,000% במחיר הזהב ברבע המאה החולפת.
מה מניע את מחירי הזהב?
בשונה ממניות, אגרות חוב ונכסים פיננסיים אחרים, היתרון הבולט של הזהב טמון ביציבותו. מדובר בנכס עם ביקוש יציב, הנסמך על מסורת בת אלפי שנים, ולכן הוא משמש כגידור טבעי לנכסים פיננסיים. במילים פשוטות, יציבותו של הזהב מאפשרת לו להניב תשואה עודפת ככל שהתשואה מאפיקי השקעה "סולידיים" מצטמקת במונחים ריאליים (כלומר, בהתאמה לאינפלציה). זו גם הסיבה שהזהב מהווה חלק מרכזי בתיקי ההשקעות של מיליארדרים כמו ריי דאליו, סטנלי דרוקנמילר, איינהורן, פול טודור ג'ונס ואחרים.
כדי להבין עד כמה יעיל הזהב בגידור הנכסים הסולידיים בתיק הביטו על תנודות הזהב ביחס לאחד הנכסים הנחשבים לסולידיים ביותר עבור המשקיע הממוצע – אג"ח של ממשלת ארה"ב. מדידה של תשואת אג"ח ארה"ב בניכוי אינפלציה (אג"ח צמודות מדד) מגלה קורלציה הפוכה כמעט מושלמת ב-20 השנים החולפות עם הזהב:
Chart courtesy of StockCharts.com
(*הקו השחור בגרף עושה שימוש בתעודת TIP הנסחרת בוול סטריט ומדמה קורלציה לאג"ח צמודה ל-10 שנים, ניתן לבחון את תנודות התשואה על אג"ח צמודה 10-שנים בקישור הזה, ולהשוות לקו השחור שבגרף כפי שביצענו בקישור הזה).
לסיכום הבנתנו את הזהב, המציאות היא פשוטה: ככל שהאינפלציה גבוהה ביחס לצמיחה הכלכלית, כך התשואה הריאלית של נכסים "סולידיים" כמו אג"ח פוחתת, ומחיר הזהב הופך לאטרקטיבי יותר. זה מסביר מדוע טראמפ מתמקד במאבק באינפלציה באמצעות יוזמות כמו הורדת מחירי הנפט ("Drill, baby, drill") וטיפול במשברים הגלובליים עם רוסיה וסין, שתרמו לפירוק שרשראות הייצור, ולמכסים שהביאו להתייקרות מוצרי הצריכה.
תקופת ביידן: הבנקים המרכזיים חוזרים לקנות זהב
כהונת ביידן סימנה נקודת מפנה משמעותית במחירי הזהב. אם עד ממשלו של ביידן, המתיחות הגיאופוליטית כמעט ולא היוותה פקטור במשוואה, הרי שבמהלך כהונתו המלחמה באוקראינה והסנקציות האגרסיביות על רוסיה חשפו את הקרע העמוק שבין מדינות ה-BRICS למערב – קרע שהתפתח במשך שנים והתפרץ בעוצמה – והובילו לגל רכישות אגרסיבי של הזהב.
הסיבה לרכישת הזהב היו הסנקציות על רוסיה, שהעבירו מסר למדינות בעלות יתרות מט"ח גדולות כי עליהן לגוון את אחזקותיהן, תוך צמצום התלות בדולרים ובאג"ח אמריקאיות. החשש שארה"ב תוכל להקפיא את פדיון האג"ח או לסרב לכבד אותן בעתיד הפך את ביזור יתרות המט"ח לצורך חיוני. כתוצאה מכך, הזהב הפך לאופציה מועדפת, עם נהירה משמעותית אליו בשנים 2022 ו-2023, אף שנתוני 2024 המלאים טרם פורסמו ואינם בגרף, ההערכות מצביעות על רכישות בקצב גבוה גם בשנה החולפת:
האם טראמפ יציל את המצב?
על פניו, טראמפ עשוי להציע פתרונות לשתי הבעיות המרכזיות שמשפיעות כיום על מחיר הזהב: אינפלציה, שמובילה לעלייה בביקוש לזהב, והמתיחות הגיאופוליטית, שדוחפת את הבנקים המרכזיים ברחבי העולם לרכוש אותו. אך האם יוכל להצליח בכך?
השוק הביע אופטימיות עם שובו של טראמפ, והדבר התבטא בעליות בשוק המניות. עם זאת, הסדקים מתחילים להתגלות. ההבטחה לפתור את המלחמה באוקראינה תוך 24 שעות הפכה להערכה מחודשת של כחצי שנה לפחות. במקביל, המתיחות במזרח התיכון רחוקה מלהסתיים כל עוד תוכנית הגרעין האיראנית נותרה ללא מענה, המאבק בחמאס עודנו נמשך למרות עסקת החטופים, והפסקת האש עם חיזבאללה מתקרבת לסיומה. גם המשבר ביחסים עם סין וטייוואן נותר ללא פתרון ומשבר ההגירה ידרוש שיתוף פעולה מורכב מצד מקסיקו, שאינה מסתמנת כאגוז קל לפיצוח.
ומה עם הכלכלה?
גם בתחום הכלכלה חייו של טראמפ לא קלים. טראמפ מתכנן להתמודד עם אתגרי הכלכלה האמריקאית בשני מישורים: צמיחה כלכלית וקיצוצים בתקציב. הוא שואף להמריץ את הצמיחה באמצעות הסרת רגולציות וייעול הסקטור הציבורי (זהו תפקידם של אילון מאסק ו-ויווק רמאסוואמי), כמו גם לשמר את הפחתות המס מתקופת כהונתו הראשונה. את הפחתות המס הללו הוא מתכוון לממן באמצעות הטלת מכסים וצמיחה מוגברת.
אבל לארה"ב יש בעיה. מנעד אפשרויות הקיצוצים בתקציב הפדרלי שלא יפגע בצמיחה הוא מוגבל עד מאוד. התקציב האמריקאי מחולק לשני סוגי הוצאות: הוצאות מנדטוריות והוצאות גמישות. התחייבויות מנדטוריות כמו תשלומי ריבית על החוב הלאומי ותשלומים לביטוח לאומי ובריאות אינן מאפשרות קיצוץ והן לב הבעיה הפיסקאלית, בעוד שההוצאות הגמישות אינן מספקות מענה מספק לצמצום הגירעון הממשלתי.
המשמעות עבור האינפלציה ברורה: ככל שיגדל הגירעון הממשלתי, כך יימצא הבנק המרכזי במלכוד – שמירה על ריבית גבוהה ועצירת האינפלציה תאיים על הכלכלה בכניסה מיתון, בעוד שהורדת הריבית עלולה לשפוך דלק על האינפלציה שלקח שנתיים וחצי לרסן, וכבר כעת מרימה את הראש.
מעבר לכך, יכולתו של טראמפ לממש את תוכניותיו מוגבלת יותר מכפי שאנשים מעריכים. למרות האופוריה ששררה בעקבות תוצאות הבחירות, יתרונם של הרפובליקנים בבית הנבחרים הוא זעום – רק 5 חברים. המשמעות היא שטראמפ ייאלץ לגייס תמיכה רחבה, כולל גורמים במפלגה הרפובליקנית שעשויים להתנגד לחלקים מתוכניותיו, כמו הלובי הביטחוני, שמתנגד לעצירת המלחמה באוקראינה, וסיעת החירות, שמעוניינת לראות קיצוצים עמוקים יותר מאלה שהוא מעוניין לבצע.
התסריטים האפשריים
התוצאה החיובית ביותר עבור טראמפ תהיה זו שבה יצליח לגשר על הפערים עם סין ורוסיה ולהשיב במעט את הגלובליזציה שאבדה בתקופת ביידן. בכך הוא יוזיל את עלויות מוצרי הצריכה ויצמצם את האינפלציה. בתחום הכלכלה המקומית, התסריט האופטימי הוא זה שבו יאתר מקורות משמעותיים לקיצוץ התקציב הפדרלי, ייצר צמיחה ויצליח להעביר את תכניותיו בקונגרס. אם תרחיש זה יתממש, ניתן לצפות לירידה בערכן של האג"ח הצמודות, לטובת עלייה בערכן של האג"ח הנומינליות, מה שישקף צמיחה גבוהה ואינפלציה מרוסנת. זה יוביל לירידה במחיר הזהב, שצפויה להיות זמנית כל עוד התהליך אינו מבני. במילים אחרות, העליה האגרסיבית במחיר הזהב אינה נובעת ממדיניות של נשיא זה או אחר, אלא משינוי מבני של מצב המשק הגלובלי בכלל והאמריקאי בפרט: חובות כבדים, גרעונות כרוניים ומשברים גיאופוליטיים – ככל אלה עדיין נותרים ללא פתרון.
לעומת זאת, התרחיש הפסימי עבור טראמפ, שהוא התרחיש האופטימי ביותר עבור הזהב, כולל את המשך המתיחות עם סין, המשך התפוררות שרשראות הייצור ומציאות כלכלית שלילית שתחייב התערבות של הבנק המרכזי באמצעות רכישת נכסים בשוק הפתוח. תהליכים אלה יובילו לאינפלציה מוגברת ואף חמורה מזו שראינו בתקופת ממשל ביידן, וימשיכו להעלות את ערכו של הזהב.
התסריט הסביר עבור הזהב
בעשור החולף המשיך הזהב לשמש מפלט מפני אי-ודאות כלכלית ופוליטית, הדפסת כספים ומשברים. האתגרים המבניים והגיאופוליטיים שחשפה מלחמת אוקראינה, לצד השבר העמוק ביחסי המדינות הגדולות, הפכו את הזהב לאבן שואבת עבור בנקים מרכזיים ובכך חוזר הזהב למרכז הבמה בעולם שהולך ומתחלק לשני גושים. בסופו של יום, שאלת עתידו של הזהב תלויה לא רק במדיניותו של הנשיא המכהן, אלא גם ביכולת העולם להתגבר על משברים פיסקאליים, מוניטריים וגיאופוליטיים עמוקים. אלה לא צפויים להיפתר בטווח הנראה לעין.